הדרך לצ'ינגיסטן

בספטמבר 2007 יצא "אושר בלי גבולות", משחק המחשב העלילתי שפיתחתי יחד עם אורי וכטל. הוא הצליח מעבר לכל מה שדמיינו – הורידו אותו כ-200 אלף איש (דוברי עברית בלבד!), סיקרו אותו בהרחבה בעיתונות, ובהמשך הוא נבחר כמשחק הישראלי הטוב ביותר בכל הזמנים. אני עדיין מקבל מיילים מאנשים שאהבו את המשחק, ומדי פעם פונים אליי אנשים בוגרים (חלקם בני שלושים פלוס) ומספרים לי בהתלהבות שהם "גדלו" על המשחק, מה שמחמיא לי ומדאיג אותי כאחד.

לא מזמן יצר איתי קשר חברי הוותיק גל שמש, שהיה מעורב גם במשחק המקורי בעריכת וידאו; הוא הציע להטמיע במשחק כתוביות, שלא היו קיימות במקור, על מנת להנגיש אותו בצורה טובה יותר לשחקנים ותיקים וחדשים כאחד. גל עשה ימים כלילות של עבודת קודש ותיקונים במעמקי קוד המקור של המשחק, שנדרש לעבור שדרוג מקיף לגרסת המנוע שלשמחתנו כיום תומכת בהצגת טקסט בעברית. יחד עם חברי קבוצת "הרפתקה עברית", עומר כהן וניב באר, שגם מילאו תפקיד חשוב בבדיקות ובתיקוני הדקדוק בטקסט כדי להבטיח התאמה בין הנאמר לכתוב, גל הוסיף כתוביות בעברית לכל הדיאלוגים במשחק – וכל זה בהתנדבות! אבל זה לא הכול – על הדרך הוא גם ערך מחדש את קבצי הסאונד ותיקן באגים. ואולי הכי חשוב, סידר שאושר יילך הפעם מהר יותר ברחובות העיר…

אז בדיוק 16 שנה אחרי יציאתו, אנחנו שמחים להודיע על שחרור גרסה מעודכנת של "אושר בלי גבולות"! הייתי מעורב בעצמי בבדיקות של הגרסה החדשה, ותנו לי להגיד לכם, זה באמת משחק פצצה. הוא כמובן מיושן מכל מיני בחינות אבל עדיין קורע, אקטואלי וכמובן חינמי.

אתם מוזמנים להוריד כאן את הגרסה החדשה של המשחק.

"אושר בלי גבולות" לא דורש הרשמה או התקנה. כדי להריץ אותו, פשוט פתחו את הקובץ המכווץ שהורדתם והריצו את Osher. בתיקייה תוכלו למצוא גם מדריך כיצד משחקים ופתרון למשחק, שאני ממליץ להשתמש בו בכל פעם שאתם נתקעים – מה לעשות, כבר אין לנו את הסבלנות שהייתה לנו ב-2007…

לא יודעים על מה המשחק? קראו את ערך הוויקיפדיה שלו.

תודה רבה לגל, עומר וניב – וכמובן לאורי, שותפי ליצירה!

אני כל כך נרגש, ואני פשוט לא יכול להסתיר זאת. הרומן הקומי-מוזיקלי שלי, ״ג׳וני בוי״, שעוסק בכוכב פופ בדיוני משנות השמונים, זמין סוף-סוף לעולם!
אנו חיים בעולם חומרני ואפשר לקנות את הספר הדיגיטלי או המודפס (!!!) בלעדית באתר ״עברית״.
בחצי השנה האחרונה רק לתומכים בהדסטארט הייתה גישה מוקדמת אליו, אבל הספירה האחרונה לאחור נגמרה, וכעת כולכם יכולים לקרוא אותו.
אני מעודד אתכם להזמין את ״ג׳וני בוי״, לכתוב עליו ולהפיץ את הבשורה. ואתם יכולים לרקוד אם אתם רוצים. כל דבר קטן שתעשו יהיה קסם!

למי שעוד לא התעדכן בפייסבוק, הספר "ג'וני בוי" הודפס בשעה טובה ומתחיל בימים אלה לעשות את דרכו לתיבות הדואר הפיזיות והווירטואליות של התומכים!

במהלך השבועיים הקרובים אשלח את הספר המודפס לכל מי שהזמין אותו עם משלוח. קחו בחשבון שמדובר במאות משלוחים ובדואר ישראל (לא שווייץ), אז חכו בבקשה לפחות חודש עם תלונות "למה הספר שלי עוד לא הגיע"… הוא יגיע. עליי.

אם הזמנתם את הספר המודפס באיסוף עצמי ללא משלוח, תוכלו כאמור לאסוף אותו 24/7 מרעננה (או לחכות נצח עד שניפגש). רק תאמו איתי מראש כדי שאשאיר לכם עותק והנחיות או שנקבע בשעה שאני נמצא בה בבית.

כל אלה שהזמינו תשורות דיגיטליות – ספר אלקטרוני, החבילה הדיגיטלית המורחבת, ביצועים מוזרים – כבר קיבלו אמש הכול במייל. אם אתם נמנים על הקהל הקדוש הזה וטרם קיבלתם, בדקו את תיקיית הספאם שלכם, ואם זה גם לא שם שלחו לי הודעה במייל שציינתי.

כפי שאיימתי במהלך הקמפיין, אין לי כוונה למכור את הספר ברשתות הספרים הגדולות, כך שאלה שהזמינו את הספר בקמפיין ההדסטארט הם בהחלט הראשונים (וכרגע היחידים) שיכולים לקבל אותו. אני בוחן אפשרות למכירת הספר דרך פלטפורמה אחרת, ומקווה שיהיו לי בשורות בנושא בקרוב.

המשך שבוע טוב לכולכם – ושוב תודה שגרמתם לזה לקרות!

מסתבר שגם כשאני לא עושה יח"צ לעצמי, המלאכה נעשית על ידי אחרים (אפילו לא התראיינתי לעיתון בניגוד למה שנרמז)… היום בידיעות השרון:

תם ונשלם הקמפיין להוצאת ספרי החדש "ג'וני בוי".

תודה גדולה לכם שגרמתם לזה לקרות, והפכתם אותו לאחד מקמפייני מימון ההמונים המצליחים ביותר בישראל כרגע מבחינת מספר התומכים. עם סיומו, הוא עומד על 430 איש ואישה (ולא מעט נוספים מחוץ להדסטארט) שהצביעו בכרטיסי האשראי שלהם שאני צריך להוציא עוד ספר.

אני מודה לכולכם על המילים החמות שחיזקו אותי בתקופה לא פשוטה. האמנתי שבסוף נצליח, אבל הופתעתי לטובה מהיקף ההתגייסות והתמיכה שלכם – ואני גאה מאוד בכולכם (האמת שגם בעצמי, על קמפיין מתוקתק וכמעט חף מטעויות 😁)!

סכום התמיכה הממוצע לקמפיין הזה, שעמד על כ-100 ש"ח, הוא מהנמוכים ביותר בהדסטארט (לרוב מדובר על כ-150 ש"ח לתומך ובלא מעט מקרים אפילו יותר מ-300). זה נשמע רע אבל בעצם ממש טוב! קרה בדיוק מה שרציתי שיקרה – אנשים קנו את הספר החדש ולא רק מימנו אותו. יש קמפיינים שגייסו הרבה יותר כסף עם הרבה פחות תומכים, כשלעתים זה נעשה רק כדי להציל את היזם מעצמו לאחר שהתחזר או קבע יעד שאפתני מדי, או תוך שימוש ב"השלמות" של מקורבים ובתשורות לא קשורות. אני שמח שלא נדרשתי לזה ושלא סתם שנוררתי מכם כסף.

כפי שכתב לי חבר בוואטסאפ: "כן, עכשיו רק נשאר העניין הפעוט של להפיק את הספר… פלוס נכון לכרגע לבצע לפחות 6 שירים, לכתוב שיר ראפ אחד, ולהתכונן לכתוב יותר מ-150 הקדשות; שלא לדבר על לארוז ולשלוח מי יודע כמה…" אז יש לי כמעט 600 ספרים לשלוח, אבל המון עבודה עוד לפני השלב הזה. אז גלו קצת סבלנות, כי ככל שהספר יהיה מלוטש יותר, כך תיהנו ממנו יותר… אעדכן אתכם כמובן בכל צעד בדרך.

בימים הקרובים (לפחות) אאפשר למי שלא הספיק / לא ידע / התלבט / חשש שלא נגיע ליעד / רצה לקנות בדרכים אחרות לרכוש את הספר ישירות ממני. פרטים בפרטי.

אז בפעם האחרונה, תודה רבה לכולכם על החברות, העניין והתמיכה. עכשיו אני על זה!

בזכות ההתגייסות שלכם בימים האחרונים עברנו את סכום היעד. זה אומר שהספר "ג'וני בוי" יראה אור!

בימים האחרונים הגעתי להחלטה (כנראה סופית) שלא אפיץ את הספר ברשתות הספרים. אני אוהב את סטימצקי וצומת ספרים, אבל די מיציתי את כל הבלגן שכרוך בקידום ספר בחנויות. ייתכן שאמכור בהמשך את "ג'וני בוי" דרך אתר כזה או אחר, אבל אם אתם רוצים להיות בטוחים שאתם משיגים אותו ועושים זאת במחיר משתלם (שרובו מגיע אליי ולא למתווכים), שלושת הימים האלה הם ממש הזמן לרכוש את הספר דרך הדסטארט.

אעדכן אתכם בהמשך בהתפתחויות, אבל אני כבר יכול לעדכן שבזכות התמיכה שלכם סגרתי עם עורך ספרותי, עורך לשוני ומעצב כריכות, ששלושתם הם בעיניי הטובים ביותר בתחומם בארץ. הזמנות נוספות יאפשרו לי להוציא את הספר האיכותי ביותר, כזה שאני ממש רוצה לעמוד מאחוריו.
תודה, תודה ושוב תודה!

הפרק הראשון של ספרי "ג'וני בוי" עלה עכשיו בוואלה!
https://e.walla.co.il/item/3528451

כשמבקר המוזיקה הסביר יישאל לגבי מוזיקה טובה, הוא בדרך כלל יתייחס לסוף שנות השישים ותחילת שנות השבעים, שנות השיא של הרוק הקלאסי. אני דווקא הכי אוהב את המוזיקה של שנות השמונים, אבל העשור השני הכי אהוב עליי הוא לא הסיקסטיז, הסבנטיז או הניינטיז – אלא העשור הקודם. אני לא אומר שמוזיקת המיינסטרים של 2022 מוצלחת יותר מזו של 1971 או 1991, למעשה ההפך הוא הנכון, אבל כמותית יוצאת היום יותר מוזיקה טובה.

במחצית השנייה של המאה העשרים מי ששלט במוזיקה וקבע מה נשמע (ומה לא) היו בעיקר חברות התקליטים. בתחילת שנות האלפיים, עם עליית ההורדות הפיראטיות והתפתחות הטכנולוגיה ושיטות ההפצה, התאגידים האלה איבדו חלק גדול מהדומיננטיות שלהם. הם עדיין מייצגים כוכבי ענק, אבל היום מגיעים לקהל דרך סושיאל וסטרימינג, ובשביל זה לא חייבים חברות גדולות בתפקיד המתווך (קצת מזכיר את התהליך שקורה כבר שנים ארוכות בשוק הספרים, והעובדה שאני עושה עכשיו קמפיין מימון המונים להוצאת ספר). השינויים שחלו בעשור הראשון של שנות האלפיים היו קשים לתעשייה, והוא היה בעיניי העשור הכי גרוע מבחינה מוזיקלית מאז שנות החמישים. אבל העשור הקודם (2010 עד 2019, וגם העשור הנוכחי בעיקר מאז ההתאוששות מהקורונה) הוא סוג של תור זהב מוזיקלי בעיניי.

אולי חלקכם מרימים גבה, אבל תנו לי להסביר. מאז אמצע שנות התשעים אין הרבה מה לחדש במוזיקה. כל הז'אנרים כבר הומצאו וכל ההרמוניות נוסו, ומה שקורה מאז הוא בעיקר שכלול או הלחמה של סגנונות קיימים. אבל בזכות החופש המוזיקלי – העובדה שכל אחד יכול (לפחות מבחינה טכנולוגית) להפיק בבית מוזיקה מקצועית ולהפיץ אותה דרך אתרים ושירותי סטרימינג – יש כרגע למאזינים שפע שלא היה זמין עבורם אי פעם. שתי נערות בקמבודיה או מתכנת באסטוניה יכולים ליצור מוזיקה שאלפי אנשים יאהבו כאן בישראל ובכל מקום אחר.

יוצאת היום כמות מדהימה של מוזיקה טובה שיוצרים אומנים שזוכים ל"הצלחה מתונה", נגיד 200 אלף צפיות לשיר ממוצע במקום 200 מיליון של כוכבי מיינסטרים כמו דרייק או ביונסה. מובן שיוצאת כמות הרבה יותר גדולה של מוזיקה גרועה ובינונית, אבל כמותית, כאשר משווים כמה מוזיקה טובה יצאה בעשור הקודם מול עשורים "איכותיים" כמו הסבנטיז, ההווה מנצח בקלות.