למה אני מוציא את הספר החדש שלי באופן עצמאי?

אמ;לק: כי השוק דפוק, וכי אני יכול. בעמוד הקמפיין של "ג'וני בוי" אני כותב: "אחרי ששני הספרים הראשונים שלי יצאו בהוצאות לאור, הוצאתי את 'כורש הנסיך האחרון' דרך הדסטארט והחוויה הייתה מוצלחת כל כך, שהפעם העדפתי מראש לא לפנות להוצאות הגדולות, אלא להוציא ספר שאני עומד מאחוריו ב-100% ולשמור על קשר ישיר עם הקוראים." זו אמנם המציאות, אבל היא מורכבת בהרבה ממשפט אחד.

שוק הספרים בארץ חולה מאוד, רוב כל מי שמעורב בו יגיד לכם את זה. הסיבות רבות ומגוונות – החל מתופעות גלובליות (הפרעת קשב בעידן האינטרנטי בגלל ריבוי האופציות והגירויים החיצוניים, ירידה כללית במעמדה של הספרות ונהירה לנטפליקס ודומותיה); דרך הזנחה של המדינה (תוכניות ותקציבים מוגבלים לעידוד ספרות בהשוואה לקולנוע למשל, "חוק הספרים" שזעזע את השוק); וכלה בכשלי השוק המקומי (הקניבליזציה של מבצעי 4 ב-100 בשתי הרשתות, בליעת חלק מההוצאות והחנויות העצמאיות, ירידת הרווחיות והוזלה של הספרים, תרתי משמע). בארץ יש הרבה כותבים ומעט קוראים, וכמה שמצב השוק נראה גרוע, הוא רק נהיה גרוע יותר ככל שעובר הזמן.

בתחתית הפירמידה של שוק הספרים נמצאים הסופרים. גם אם הם אלה שנמצאים בפרונט וזוכים בתהילה מפוקפקת, הם למעשה בתחתית שרשרת המזון. אם לפני עשור או שניים הסיכויים של סופר טוב למצוא הוצאה שתאמין בספרו, תממן אותו ואפילו תשלם תמלוגים יפים היו סבירים מאוד, היום כמעט מדובר במדע בדיוני. אני כרגע לא מתייחס לסופרים גרועים (וגם זה עניין של טעם) שהשוק יכול וצריך לסנן. מעבר לשפע של "הוצאות ספרים" שהן למעשה חברות הפקה שלעתים מוכרות חלומות גדולים לסופרים תמימים, אני מכיר לא מעט סופרים שנדרשו לשלם להוצאות המובילות בישראל על הוצאת ספריהם, ועל סופרים מנוסים שמאחוריהם ספרים מעולים המתקשים למצוא הוצאה או נאלצים לממן חלק מהוצאת ספריהם בעצמם.

אבל למרות מגרעותיהן, הוצאות הספרים הן לא האשמות העיקריות במצב. אלה נאלצות לתפקד בתנאים לא הגיוניים מבחינה כלכלית. הדואופול בשוק (רשתות סטימצקי וצומת ספרים) משאיר בידיו את חלק הארי של ההכנסות על הספרים, אך לא לוקח על עצמו שום סיכון מלבד תחזוקת החנויות – כלומר, ההוצאות נדרשות להפיק ולהדפיס על חשבונן אלפי עותקים מכל ספר כדי להיכנס למבצעים, מבלי לדעת אם הם יימכרו במחיר סביר (ספוילר: הם בדרך כלל לא). במקרה הרע זה משאיר אלפי עותקים שאין להם כל דורש במחסנים – מציאות שוברת־לב שסופרים רבים מכירים – ובמקרה הטוב הספרים נמכרים במחירי מבצע, שכן קהל הקונים הורגל שאם ספר לא במבצע הוא לא קיים. כתוצאה מכך הכנסותיהן של הוצאות הספרים נמוכות למדי (במיוחד אלה שאינן בבעלות צולבת עם אחת מרשתות הספרים), וכדי לשמור על רווחיות הן מצמצמות מאוד את הוצאותיהן, מה שמוביל כאמור לחוסר תגמול ואף עושק של הסופרים, וכן לשחיקת תנאיהם של אנשי המקצוע הרבים בתחום הספרות – העורכים הספרותיים והלשוניים, המגיהים, הלקטורים, המתרגמים, המעצבים הגרפיים, המעמדים וכדומה, שרבים מהם תרים אחר פרנסה בתחומים נוספים או נוטשים את השוק לחלוטין.

אז לפתוח בימינו הוצאת ספרים בישראל זה אחד מההימורים הכלכליים הגרועים ביותר שאפשר לקחת, גם אם הוצאות בודדות בארץ עדיין עושות עבודה טובה, מעיזות בבחירותיהן ומצליחות איכשהו לשמור את הראש מעל המים. אך גם רשתות הספרים הן לא האשמות היחידות במצב – הן לא מרוויחות יותר מדי בעצמן. מיעוט הקונים גורם לכך שהספרים שהן מקדמות הם המיינסטרימיים ביותר (שירה, סיפורים קצרים וז'אנרי שוליים כמעט נכחדו מהחנויות), וחלקים מהחנויות מוסבים למוצרים "נחוצים" יותר מספרים, כמו מכשירי כתיבה, משחקים לילדים ואפילו סירים. אבל מהמאקרו־כלכלה אני שוב חוזר אליי, הסופר הממוצע לצורך העניין – מה עליי לעשות כשאני מסיים לכתוב ספר?

אין לכך תשובה חד־משמעית, אבל אנסה לעשות סדר. סופר מתחיל שזהו ספרו הראשון או השני נמצא במצב הגרוע ביותר – הסיכוי שהוצאה מסורתית תוציא את ספרו על חשבונה, כפי שקרה לי בעבר, הוא בימינו נמוך עד אפסי. סופרים מצליחים יוכלו בדרך כלל להמשיך להוציא ספרים בהוצאות הקיימות שלהן, אך להסתפק במקדמות ובתמלוגים מצומצמים שכמעט תמיד לא יאפשרו להם להתפרנס, בניגוד חד לעבר (סופרת מהשורה הראשונה סיפרה לי שבשנות התשעים היא קנתה בית בזכות ספר שכתבה!). השאלה היא מה יעשה סופר כמוני, שזהו ספרו הרביעי, ומכר בעבר כמה אלפי עותקים, מה שבימינו כבר נחשב הצלחה מתונה? אז סביר שאוכל להוציא אותו בהוצאה קטנה או בינונית, כנראה לאחר השתתפות כלשהי בהוצאות, וגם זה עם קצת מזל. אם לא היו לי עוקבים ויכולות שיווקיות, שהיום נדרשות מסופרים לא פחות מיכולת כתיבה, ייתכן שזה הכיוון שהייתי הולך אליו.

אבל אני בוחר שלא לשחק בשוק המעוות הזה. קל לצייר את זה באופן רומנטי, אבל האמת היא שזה לא מתוך אומץ יוצא דופן (או להבדיל פחד מדחייה), אלא פשוט כי אני יכול. בקמפיין ההדסטארט הקודם שלי, הספר שלי מכר כמו ספרים שיצאו בהוצאות, והרווחתי עליו הרבה יותר. עדיין מדובר בסכומים קטנים שלא מאפשרים אפילו פרנסה חלקית, אבל כמעט אף סופר לא כותב בשביל להתעשר. במקביל מכרתי את הספר דרך מפיץ גם ברשתות הספרים הגדולות, מהלך שאמנם לא היה הפסדי אך דרש ממני מעורבות רבה וכיתות רגליים שאני תוהה אם הצדיקו את עצמם. כך שאני עדיין מתלבט לגבי הכיוון הזה בספר הנוכחי, ונוטה כרגע שלא לעשות זאת.

מי שכבר מכיר את תהליך ההוצאה לאור ואת אנשי המקצוע הנכונים, יכול לעשות זאת בעצמו מבלי להידרש ללו"ז, לקו המערכתי או לבחירת הספקים של הוצאות הספרים, שהאינטרס שלהן לא תמיד חופף לאינטרס של הסופר. ברור שהאופציה העצמאית (מימון המונים ו/או מכירה ישירה) דורשת הרבה יותר השקעה בלוגיסטיקה ושיווק, דבר שנחסך מהסופר באופן חלקי כשהספר יוצא דרך הוצאת ספרים ראויה. אבל מכיוון שיש לי קהילה שאני שומר איתה על קשר, יכולות שיווקיות ונכונות להשקיע, האופציה הנכונה עבורי היא להוציא את "ג'וני בוי" באופן עצמאי. היא תאפשר לי לעבוד בזמן שלי, לעשות את הבחירות האומנותיות שלי, ולבחור בעצמי את אנשי המקצוע הטובים ביותר שיש בארץ.

הפלייליסט של ג'וני בוי

כבר ציינתי ש"ג'וני בוי" הוא רומן מוזיקלי.

עד כמה מוזיקלי?

מוזכרים בספר לא פחות מחמישים ואחת שירים, מתוכם שלושים ושמונה שירים משנות השמונים!

לכל הטוב הזה תוכלו להאזין בפלייליסט האייטיז של הספר שהכנתי ביוטיוב: https://www.youtube.com/playlist?list=PL3HOWWNUGNEKTxcSmyD-bjqsVylfrV1Pg

מחקר לספר

מחקר לספר.

גיבוש המבנה לרומן הוא בעיניי הסוגיה הכי קריטית בכתיבת סיפורת, אפילו יותר מהכתיבה והעריכה. תמיד התקשיתי להבין כותבים שמחליטים לאלתר עלילה תוך כדי כתיבת הספר שלהם בלי לראות מראש את התמונה המלאה. כתבתי לפני חמש שנים מאמר שלם על גיבוש מבנה עלילתי, אבל בקושי התייחסתי לשלב חשוב ביותר שחופף לו: המחקר.

מטבע הדברים, היקף המחקר המקדים שיש לבצע לקראת (יותר לקראת, פחות במהלך) כתיבת ספר תלוי בז'אנר וברמת ההיכרות שלכם ככותבים עם הנושא שאתם עוסקים בו. אם הספר שלכם קורה כאן ועכשיו, המחקר מוגבל לבדיקת עובדות שקשורות בעלילה. אבל בתור חובב אסקפיזם אני נדרש למחקרים הרבה יותר מקיפים כדי לשמור על האמינות הפנימית של הספר.

כשכתבתי על כורש הגדול, הייתי צריך לחקור במשך תקופה ארוכה את המצב הגאו־פוליטי והאופן שבו אנשים חיו בפרס וסביבותיה לפני 2,600 שנה, אחרת כל מי שיש לו מושג בתחום ישר היה קולט שאין לי מושג מהחיים שלי. כשכתבתי על המלך צ'ינגיס הראשון, הייתי צריך לקרוא על היסטוריה של דיקטטורים ועל מדינות נידחות כמו טורקמניסטן. גם הספר הנוכחי שלי, "ג'וני בוי", שעוסק בתחומים שהכרתי מראש הרבה יותר טוב, דרש מחקר מטורף. המחקר המקדים ויצירת המבנה חשובים בשביל שהספר לא "יילך לאיבוד" בדרך, ולא פחות חשוב, כדי שלא נצטרך להיתקע כל פעם בכתיבה עצמה כדי לברר אם עניין כזה או אחר הוא סביר בעולם בו מתרחשת העלילה.

כל זה אולי נשמע תובעני ומעיק, אבל האמת שזה אחד השלבים החביבים עליי בכתיבת ספרים. אני אוהב ללמוד על נושאים שאני לא מכיר ולהעמיק בנושאים שאני כן מכיר, וההתאבססות הזו על נושאי הכתיבה שלי לא רק גורמת לכך שאני לא כותב עליהם שטויות, אלא גם נותנת לי רעיונות נוספים לעלילה עצמה. לקראת הספר הזה קראתי המון אוטוביוגרפיות וצפיתי בסרטים על כוכבי פופ ורוק, ובהתאם שאלתי מהם כמה רעיונות והתרחשויות שמתאימים לסיפור שאני רוצה לספר.

עם זאת, המחקר היה הרבה יותר רחב מזה. חקרתי מראש כל נושא שקשור בעלילת הספר המתגבשת – איך זה היה לחיות בשנות השמונים בבריטניה, איך זה להיות אלכוהוליסט, איך זה להופיע בפני קהל, וכן הלאה. מעבר למה שכבר ידעתי או חוויתי, המחקר התבסס על קריאה מרובה, שיחות עם אנשים, וגם חפירה מרובה בשרשורי Reddit, שהם מקור נהדר ללמידה על חוויות של אחרים. אז כשתקראו את "ג'וני בוי", אני מקווה (ומאמין) שלא תמצאו בו פאקים באמינות 😊

ג'וני בוי מפציע

יש לי ספר חדש!

זאת אומרת, יהיה לי ספר חדש אם יתמכו בו בהדסטארט: https://headstart.co.il/project/69172

"ג'וני בוי" הוא רומן קומי־מוזיקלי למבוגרים (מיוחד כמו שהוא נשמע) על זמר פופ בלונדון של שנות השמונים. חובבי אייטיז יתמוגגו ממנו. שונאי אייטיז יצחקו ממנו. עוד אין לו כריכה, עוד לא הסתיימה העריכה, אבל הוא ממש מעֵבר לפינה!

אני עובד על הספר כבר שנים והפעם החלטתי מראש להוציא אותו ישירות לקוראים, מתוך אמונה בהם והבנה שהדרך העצמאית היא הנכונה עבורי כרגע. אין מלאי של אלפי עותקים לרשתות, אין המתנה מעיקה להוצאות ספרים, אין התפשרות על אנשי מקצוע, אין סבבי חנויות, אין יחסי ציבור ואין עותקי חינם. יש רק ספר אחד מעולה שזקוק בחודש הקרוב לכל התמיכה שיוכלו לתת לו.

סטוריטל

החל מהשבוע ניתן להאזין מכל העולם לשני הרומנים שלי – "המלך צ'ינגיס הראשון" ו"כורש הנסיך האחרון" – דרך סטוריטל (Storytel), אחת מפלטפורמות ספרי האודיו המובילות בעולם:

https://www.storytel.com/il/he/authors/417307

להיות רב מכר באמאזון

אז אחרי כמה שבועות שאני בעניינים האלה, אולי זה הזמן לדבר קצת על הקידום של הגרסה באנגלית של "המלך צ'ינגיס הראשון", או בשמו הבינלאומי King Genghis I, באתר העולמי של אמאזון.

סוד גלוי בקידום ספרים באמאזון הוא לא לקבל את ברירת המחדל של האתר להיכלל בקטגוריות סופר-תחרותיות כמו "רומנטיקה" או "פנטזיה", אלא להכניס אותו לקטגוריות נישתיות יחסית, שלעתים מכירה של כמה עשרות עותקים ממנו מספיקה להגיע לעשירייה המובילה שלהן, וכך לזכות בנראות שלא כל ספר מקבל.

הלכתי לפי השיטה הזאת, ואכן ב-18 בינואר 2021, מעט לאחר יציאת גרסת הקינדל של הספר, הגעתי למקום הראשון בקטגוריית "דרמה רוסית", מדיח מהפסגה (אחרי 125 שנה?) את "השחף" של צ'כוב:

עוד פרקטיקה ידועה בקידום באמאזון היא להציע את הספר בחינם לכמה ימים כדי לעורר בו עניין. הצעתי אותו בחינם ליומיים, 1 ו-2 בפברואר, שבמהלכם גם קידמתי אותו באופן אינטנסיבי מבחינה שיווקית (מיילים, קבוצות ופוסטים). ההצלחה הייתה ניכרת – במהלך היומיים האלה "רכשו" אותו (באמאזון גם רכישה חינמית נחשבת רכישה) כ-2,500 איש:

כתוצאה מכך נכנסתי לרשימת מאה הספרים החינמיים הכי פופולריים באמאזון העולמית – הישג לא מבוטל לסופר ישראלי:

מעבר לכך שכמה סופרים וכותבים ידועים הורידו את הספר, גלי ההדף של הפרומו גלשו גם לספר המודפס ולקטגוריות נוספות. כך הגעתי למקום הראשון בקטגוריות "קומדיה שחורה", "סיפורת סאטירית" וסאטירה בכלל, למקום השני ב"הומור פוליטי", "הומור אתני" ו"היסטוריה אסיאתית", למקום הרביעי ב"ספרות אסיאתית", למקום השמיני ב"קומדיה שחורה" וכן למקום השלושים ב"ספרות עולמית".

באופן צפוי, לאחר סיום הפרומו הייתה צניחה חדה במכירות של הספר, מכיוון שכעת שוב הוצע בתשלום. עם זאת, הוא קיבל ממנו רוח גבית מסוימת והגיע שבוע אחריו למקום השישי ב"דרמה רוסית", למקום הארבעה-עשר ב"דרמה אסיאתית" ולמקום הארבעים וחמישה ב"הומור תרבותי ואתני":

לסיכום, כדי להיות רב מכר באמאזון צריך לבחור את הקטגוריות הנכונות, לשווק את הספר באינטנסיביות ולהשקיע בקידום ממומן. אין לי ספק שאם הייתי משקיע בקידום הספר יותר זמן ובעיקר כסף, הייתי מגיע איתו לתוצאות טובות עוד יותר. עם זאת, הכדאיות הכלכלית של הפרויקט כולו עדיין מוטלת בספק בגלל העלות הגבוהה של התרגום, ועם כבוד (ותמלוגים חביבים על ספר יחיד באמאזון) לא הולכים למכולת…

צ'ינגיס באנגלית, או King Genghis I

אני מאוד מתרגש לבשר שהרומן הראשון שלי, "המלך צ'ינגיס הראשון", זמין לראשונה באנגלית – גם בדפוס וגם בקינדל! הנה הוא באמאזון.
למי ששכח, "המלך צ'ינגיס הראשון" הוא רומן הרפתקאות קומי-סאטירי שפורסם לראשונה בשנת 2016 וזכה לשבחי הביקורת. מיטש גינסבורג המוכשר תרגם אותו לאנגלית באופן יוצא מן הכלל.
על מה הספר? כך בעברית: "כשהחיים אפרוריים, משמימים וקצת משעממים, כשהדירה שכורה, מפטרים אותך מהעבודה, ובת הזוג שלך בדיוק עזבה – אין כמו הרפתקה מסעירה בארץ רחוקה כדי להעלות את מצב רוחך. או כך לפחות חשב טוראן, בחור ממוצע מניו יורק שמגיע מלב הציוויליזציה המערבית לצ'ינגיסטן – ממלכה אסיאתית קטנה ומסוגרת, שבה שולט ביד רמה דיקטטור חביב וטוב לב, מלך מטעם עצמו, שכדרכם של דיקטטורים רחומים מאז ומעולם, חושב רק על טובת עמו. הקשר שלו עם טוראן ינתץ מוסכמות, ישנה גורלות ויהפוך את טוראן מבחור שבור לב עגמומי לגיבור מאוהב, כי אין כמו דיקטטורות קטנות וחביבות כדי להצית אהבות חדשות."

ישראל היום, לפני כמה ימים

להתראיין זה נחמד, להתראיין לאיילת קליין כהן מישראל היום זה נחמד כפליים, ולהתראיין לאותה כתבה עם חברי הטוב רועי סלמן זה נחמד בשלישית. אני מופיע בסוף הכתבה הזאת.
והרי לכם כותרת: זה ייקח עוד הרבה מאוד זמן, אבל יהיה לי עוד ספר!