עמוס עוז – סיפור על אהבה וחושך

במשפט אחד:

סיפור ילדותו והתבגרותו של עמוס קלוזנר (לימים עוז) בצל קרובי משפחתו בירושלים.

ביקורת:

בקריאה ראשונית התקבל אצלי הרושם שעם כל הכבוד לסופר – ובהחלט יש כבוד – אין סיבה שאתעניין יותר מדי כיצד הוא גדל ומה דודו אמר או סבתו עשתה.  אחרי כמה עשרות עמודים, הרושם השתנה. למרות שאין ממש עלילה מסודרת, הספר כתוב מעולה, ובניגוד לספרים אחרים של עוז, זה שנון ואפילו מצחיק לעיתים קרובות. נעשתה כאן עבודה נפלאה בתיאור דמויות אמיתיות ותקופה מרתקת בתולדות האומה. לא יודע אם זו הייתה הכוונה, אבל הדמות שהכי אהבתי הייתה זו של האב המתוסבך.

ציונתן:

(טוב מאוד)