אלבר קאמי – אדם הראשון

במשפט אחד:

ז'אק, אדם שדמותו מבוססת בבירור על הסופר, נזכר בחוויות ילדותו כצרפתי באלג'יריה העלובה והססגונית.

ביקורת:

מדובר בסיפור אוטוביוגרפי שקאמי לא הספיק להשלים בטרם מת בתאונה. יש משהו לא הוגן בביקורת על יצירה בלתי גמורה, אך גם במצבה הנוכחי היא בהחלט בגדר קריאת חובה למעריצי הסופר. זה במידה רבה הספר הכי "נורמלי" של קאמי, ויש משהו מרענן בקריאת סיפור קצת פחות פילוסופי פרי עטו. גם ההערות שלו בכתב היד, שהתפרסמו בספר במלואן, יהיו מרתקות עבור המתעניינים בתהליך הכתיבה.

ציונתן:

(יותר מבסדר)