"אושר בלי גבולות", מהדורת 2023

בספטמבר 2007 יצא "אושר בלי גבולות", משחק המחשב העלילתי שפיתחתי יחד עם אורי וכטל. הוא הצליח מעבר לכל מה שדמיינו – הורידו אותו כ-200 אלף איש (דוברי עברית בלבד!), סיקרו אותו בהרחבה בעיתונות, ובהמשך הוא נבחר כמשחק הישראלי הטוב ביותר בכל הזמנים. אני עדיין מקבל מיילים מאנשים שאהבו את המשחק, ומדי פעם פונים אליי אנשים בוגרים (חלקם בני שלושים פלוס) ומספרים לי בהתלהבות שהם "גדלו" על המשחק, מה שמחמיא לי ומדאיג אותי כאחד.

לא מזמן יצר איתי קשר חברי הוותיק גל שמש, שהיה מעורב גם במשחק המקורי בעריכת וידאו; הוא הציע להטמיע במשחק כתוביות, שלא היו קיימות במקור, על מנת להנגיש אותו בצורה טובה יותר לשחקנים ותיקים וחדשים כאחד. גל עשה ימים כלילות של עבודת קודש ותיקונים במעמקי קוד המקור של המשחק, שנדרש לעבור שדרוג מקיף לגרסת המנוע שלשמחתנו כיום תומכת בהצגת טקסט בעברית. יחד עם חברי קבוצת "הרפתקה עברית", עומר כהן וניב באר, שגם מילאו תפקיד חשוב בבדיקות ובתיקוני הדקדוק בטקסט כדי להבטיח התאמה בין הנאמר לכתוב, גל הוסיף כתוביות בעברית לכל הדיאלוגים במשחק – וכל זה בהתנדבות! אבל זה לא הכול – על הדרך הוא גם ערך מחדש את קבצי הסאונד ותיקן באגים. ואולי הכי חשוב, סידר שאושר יילך הפעם מהר יותר ברחובות העיר…

אז בדיוק 16 שנה אחרי יציאתו, אנחנו שמחים להודיע על שחרור גרסה מעודכנת של "אושר בלי גבולות"! הייתי מעורב בעצמי בבדיקות של הגרסה החדשה, ותנו לי להגיד לכם, זה באמת משחק פצצה. הוא כמובן מיושן מכל מיני בחינות אבל עדיין קורע, אקטואלי וכמובן חינמי.

אתם מוזמנים להוריד כאן את הגרסה החדשה של המשחק.

"אושר בלי גבולות" לא דורש הרשמה או התקנה. כדי להריץ אותו, פשוט פתחו את הקובץ המכווץ שהורדתם והריצו את Osher. בתיקייה תוכלו למצוא גם מדריך כיצד משחקים ופתרון למשחק, שאני ממליץ להשתמש בו בכל פעם שאתם נתקעים – מה לעשות, כבר אין לנו את הסבלנות שהייתה לנו ב-2007…

לא יודעים על מה המשחק? קראו את ערך הוויקיפדיה שלו.

תודה רבה לגל, עומר וניב – וכמובן לאורי, שותפי ליצירה!

"ג'וני בוי" יצא לעולם!

אני כל כך נרגש, ואני פשוט לא יכול להסתיר זאת. הרומן הקומי-מוזיקלי שלי, ״ג׳וני בוי״, שעוסק בכוכב פופ בדיוני משנות השמונים, זמין סוף-סוף לעולם!
אנו חיים בעולם חומרני ואפשר לקנות את הספר הדיגיטלי או המודפס (!!!) בלעדית באתר ״עברית״.
בחצי השנה האחרונה רק לתומכים בהדסטארט הייתה גישה מוקדמת אליו, אבל הספירה האחרונה לאחור נגמרה, וכעת כולכם יכולים לקרוא אותו.
אני מעודד אתכם להזמין את ״ג׳וני בוי״, לכתוב עליו ולהפיץ את הבשורה. ואתם יכולים לרקוד אם אתם רוצים. כל דבר קטן שתעשו יהיה קסם!

ג'וני כבר פה!

למי שעוד לא התעדכן בפייסבוק, הספר "ג'וני בוי" הודפס בשעה טובה ומתחיל בימים אלה לעשות את דרכו לתיבות הדואר הפיזיות והווירטואליות של התומכים!

במהלך השבועיים הקרובים אשלח את הספר המודפס לכל מי שהזמין אותו עם משלוח. קחו בחשבון שמדובר במאות משלוחים ובדואר ישראל (לא שווייץ), אז חכו בבקשה לפחות חודש עם תלונות "למה הספר שלי עוד לא הגיע"… הוא יגיע. עליי.

אם הזמנתם את הספר המודפס באיסוף עצמי ללא משלוח, תוכלו כאמור לאסוף אותו 24/7 מרעננה (או לחכות נצח עד שניפגש). רק תאמו איתי מראש כדי שאשאיר לכם עותק והנחיות או שנקבע בשעה שאני נמצא בה בבית.

כל אלה שהזמינו תשורות דיגיטליות – ספר אלקטרוני, החבילה הדיגיטלית המורחבת, ביצועים מוזרים – כבר קיבלו אמש הכול במייל. אם אתם נמנים על הקהל הקדוש הזה וטרם קיבלתם, בדקו את תיקיית הספאם שלכם, ואם זה גם לא שם שלחו לי הודעה במייל שציינתי.

כפי שאיימתי במהלך הקמפיין, אין לי כוונה למכור את הספר ברשתות הספרים הגדולות, כך שאלה שהזמינו את הספר בקמפיין ההדסטארט הם בהחלט הראשונים (וכרגע היחידים) שיכולים לקבל אותו. אני בוחן אפשרות למכירת הספר דרך פלטפורמה אחרת, ומקווה שיהיו לי בשורות בנושא בקרוב.

המשך שבוע טוב לכולכם – ושוב תודה שגרמתם לזה לקרות!

פוסט סיכום!

תם ונשלם הקמפיין להוצאת ספרי החדש "ג'וני בוי".

תודה גדולה לכם שגרמתם לזה לקרות, והפכתם אותו לאחד מקמפייני מימון ההמונים המצליחים ביותר בישראל כרגע מבחינת מספר התומכים. עם סיומו, הוא עומד על 430 איש ואישה (ולא מעט נוספים מחוץ להדסטארט) שהצביעו בכרטיסי האשראי שלהם שאני צריך להוציא עוד ספר.

אני מודה לכולכם על המילים החמות שחיזקו אותי בתקופה לא פשוטה. האמנתי שבסוף נצליח, אבל הופתעתי לטובה מהיקף ההתגייסות והתמיכה שלכם – ואני גאה מאוד בכולכם (האמת שגם בעצמי, על קמפיין מתוקתק וכמעט חף מטעויות 😁)!

סכום התמיכה הממוצע לקמפיין הזה, שעמד על כ-100 ש"ח, הוא מהנמוכים ביותר בהדסטארט (לרוב מדובר על כ-150 ש"ח לתומך ובלא מעט מקרים אפילו יותר מ-300). זה נשמע רע אבל בעצם ממש טוב! קרה בדיוק מה שרציתי שיקרה – אנשים קנו את הספר החדש ולא רק מימנו אותו. יש קמפיינים שגייסו הרבה יותר כסף עם הרבה פחות תומכים, כשלעתים זה נעשה רק כדי להציל את היזם מעצמו לאחר שהתחזר או קבע יעד שאפתני מדי, או תוך שימוש ב"השלמות" של מקורבים ובתשורות לא קשורות. אני שמח שלא נדרשתי לזה ושלא סתם שנוררתי מכם כסף.

כפי שכתב לי חבר בוואטסאפ: "כן, עכשיו רק נשאר העניין הפעוט של להפיק את הספר… פלוס נכון לכרגע לבצע לפחות 6 שירים, לכתוב שיר ראפ אחד, ולהתכונן לכתוב יותר מ-150 הקדשות; שלא לדבר על לארוז ולשלוח מי יודע כמה…" אז יש לי כמעט 600 ספרים לשלוח, אבל המון עבודה עוד לפני השלב הזה. אז גלו קצת סבלנות, כי ככל שהספר יהיה מלוטש יותר, כך תיהנו ממנו יותר… אעדכן אתכם כמובן בכל צעד בדרך.

בימים הקרובים (לפחות) אאפשר למי שלא הספיק / לא ידע / התלבט / חשש שלא נגיע ליעד / רצה לקנות בדרכים אחרות לרכוש את הספר ישירות ממני. פרטים בפרטי.

אז בפעם האחרונה, תודה רבה לכולכם על החברות, העניין והתמיכה. עכשיו אני על זה!

לא פוסט סיכום

בזכות ההתגייסות שלכם בימים האחרונים עברנו את סכום היעד. זה אומר שהספר "ג'וני בוי" יראה אור!

בימים האחרונים הגעתי להחלטה (כנראה סופית) שלא אפיץ את הספר ברשתות הספרים. אני אוהב את סטימצקי וצומת ספרים, אבל די מיציתי את כל הבלגן שכרוך בקידום ספר בחנויות. ייתכן שאמכור בהמשך את "ג'וני בוי" דרך אתר כזה או אחר, אבל אם אתם רוצים להיות בטוחים שאתם משיגים אותו ועושים זאת במחיר משתלם (שרובו מגיע אליי ולא למתווכים), שלושת הימים האלה הם ממש הזמן לרכוש את הספר דרך הדסטארט.

אעדכן אתכם בהמשך בהתפתחויות, אבל אני כבר יכול לעדכן שבזכות התמיכה שלכם סגרתי עם עורך ספרותי, עורך לשוני ומעצב כריכות, ששלושתם הם בעיניי הטובים ביותר בתחומם בארץ. הזמנות נוספות יאפשרו לי להוציא את הספר האיכותי ביותר, כזה שאני ממש רוצה לעמוד מאחוריו.
תודה, תודה ושוב תודה!

הטעם שלי במוזיקה

כשמבקר המוזיקה הסביר יישאל לגבי מוזיקה טובה, הוא בדרך כלל יתייחס לסוף שנות השישים ותחילת שנות השבעים, שנות השיא של הרוק הקלאסי. אני דווקא הכי אוהב את המוזיקה של שנות השמונים, אבל העשור השני הכי אהוב עליי הוא לא הסיקסטיז, הסבנטיז או הניינטיז – אלא העשור הקודם. אני לא אומר שמוזיקת המיינסטרים של 2022 מוצלחת יותר מזו של 1971 או 1991, למעשה ההפך הוא הנכון, אבל כמותית יוצאת היום יותר מוזיקה טובה.

במחצית השנייה של המאה העשרים מי ששלט במוזיקה וקבע מה נשמע (ומה לא) היו בעיקר חברות התקליטים. בתחילת שנות האלפיים, עם עליית ההורדות הפיראטיות והתפתחות הטכנולוגיה ושיטות ההפצה, התאגידים האלה איבדו חלק גדול מהדומיננטיות שלהם. הם עדיין מייצגים כוכבי ענק, אבל היום מגיעים לקהל דרך סושיאל וסטרימינג, ובשביל זה לא חייבים חברות גדולות בתפקיד המתווך (קצת מזכיר את התהליך שקורה כבר שנים ארוכות בשוק הספרים, והעובדה שאני עושה עכשיו קמפיין מימון המונים להוצאת ספר). השינויים שחלו בעשור הראשון של שנות האלפיים היו קשים לתעשייה, והוא היה בעיניי העשור הכי גרוע מבחינה מוזיקלית מאז שנות החמישים. אבל העשור הקודם (2010 עד 2019, וגם העשור הנוכחי בעיקר מאז ההתאוששות מהקורונה) הוא סוג של תור זהב מוזיקלי בעיניי.

אולי חלקכם מרימים גבה, אבל תנו לי להסביר. מאז אמצע שנות התשעים אין הרבה מה לחדש במוזיקה. כל הז'אנרים כבר הומצאו וכל ההרמוניות נוסו, ומה שקורה מאז הוא בעיקר שכלול או הלחמה של סגנונות קיימים. אבל בזכות החופש המוזיקלי – העובדה שכל אחד יכול (לפחות מבחינה טכנולוגית) להפיק בבית מוזיקה מקצועית ולהפיץ אותה דרך אתרים ושירותי סטרימינג – יש כרגע למאזינים שפע שלא היה זמין עבורם אי פעם. שתי נערות בקמבודיה או מתכנת באסטוניה יכולים ליצור מוזיקה שאלפי אנשים יאהבו כאן בישראל ובכל מקום אחר.

יוצאת היום כמות מדהימה של מוזיקה טובה שיוצרים אומנים שזוכים ל"הצלחה מתונה", נגיד 200 אלף צפיות לשיר ממוצע במקום 200 מיליון של כוכבי מיינסטרים כמו דרייק או ביונסה. מובן שיוצאת כמות הרבה יותר גדולה של מוזיקה גרועה ובינונית, אבל כמותית, כאשר משווים כמה מוזיקה טובה יצאה בעשור הקודם מול עשורים "איכותיים" כמו הסבנטיז, ההווה מנצח בקלות.

המלך צ'ינגיס השני?

או: למה (כנראה) לא אכתוב ספר המשך ל"המלך צ'ינגיס הראשון".

רבים אמרו לי ש"המלך צ'ינגיס הראשון" הוא הספר הכי טוב שכתבתי, ואני נוטה להסכים איתם. הוא לא מושלם, כמובן, אבל השקעתי בו יותר מהלב והאופי שלי מאשר כל פרויקט אחר. כש"צ'ינגיס" יצא בשנת 2016 הוא הצליח מעבר לציפיותיי וקיבל תשבוחות מקיר לקיר מגורמים "אובייקטיביים", דהיינו סופרים ומבקרי ספרות שלא חייבים לי כלום. זמן לא רב לאחר יציאתו התחלתי לעבוד על מבנה לספר ההמשך, די סיימתי אותו ואפילו כתבתי את שני הפרקים הראשונים. אבל אז נטשתי את הפרויקט לטובת "כורש הנסיך האחרון", וגם אם היו לי כמה הרהורי חרטה לאורך השנים, סביר להניח שכבר לא אכתוב אותו לעולם.

למה? יש לכך שלוש סיבות עיקריות:

  1. השיקול המסחרי – "צ'ינגיס" הראשון מכר מספר ארבע־ספרתי, גם במהדורה העברית וגם שנים לאחר מכן כשתורגם והיה רב־מכר באמאזון לתקופה קצרצרה. עם זאת, הוא לא היה הצלחה כלכלית ברמה שאפשר להתפרנס ממנה חלקית, ולא היה ליגיון של מעריצים שמחכים לספר המשך. סביר שרוב מי שקרא את הספר הראשון היה קורא גם אותו, אבל הוא היה מוכר כמוהו או פחות (גם אם היה יוצר בו עניין מחודש כלשהו), ובנוסף היה עניין לא פתור של זכויות ההפצה שהיה מקשה עליי למכור אותם יחד. עם זאת, זה היה השיקול הכי פחות חשוב מבחינתי, מעולם לא כתבתי בשביל הכסף.
  2. פוליטיקלי קורקט – התחלתי לכתוב את "צ'ינגיס" הראשון בשנת 2013, ועכשיו אנחנו כמעט עשור לאחר מכן. המון השתנה בעולם מבחינת ייצוגים ופוליטיקת זהויות, וטוב שכך. מהמקום הפריווילגי שלי, אני הכי בעד ליברליזם ואינקלוסיביות ומי־טו ושיוויון זכויות לכולם, אבל למרות מעלותיו הרבות, המלך צ'ינגיס הכי לא. הוא שמרן ופרימיטיבי ושוביניסט וכופה את רצונו על ממלכה שכזאת. מה שעבר בספר הראשון בהומור כנראה לא היה עובר בספר השני, שאמור היה להיות קיצוני יותר. שניים מקווי העלילה המרכזיים שלו הם בחירתה של מלכה חדשה (שילוב של תחרות יופי מהאייטיז וסיפורי אלף לילה ולילה); ויציאתו מהארון של בנו של צ'ינגיס, יורש העצר של הממלכה. בשביל לכתוב אותם כמו שצריך הייתי צריך לעבור בשדה מוקשים, ובסוף עוד לספוג אש מכל הכיוונים. אנחנו צוחקים מהמתועב, מהגס ומהמיושן, ובתרבות שבה יש רגישות כל כך גבוהה והתנגדות כל כך חריפה לערכים של "פעם" (גם אם מוצדקת בחלקה הגדול), הייתי מתקשה מאוד להתעסק בנושאים נפיצים בצורה הומוריסטית ועוד לצאת מזה בשלום. אולי אפילו מהפוסט הזה לא אצא בשלום?
  3. זה לא זה – בתחילת שנות העשרים שלי יצאתי עם מישהי, ואחרי כמה חודשים היא נפרדה ממני בטענה ש"זה לא זה". התקשיתי להבין מה בדיוק לא "זה" בינינו, אחרי הכול היה לנו נחמד ועשינו חיים. אבל הסיבה העיקרית ש"המלך צ'ינגיס השני" הוקפא לפרק זמן בלתי מוגבל היא בדיוק זו – הוא פשוט לא היה "זה". היה לי נעים וכיף לחזור לעולם ולדמויות שבניתי באהבה רבה בספר הראשון, אבל בשלב מסוים הייתי צריך להודות בפני עצמי שספר ההמשך לא יתעלה עליו בשום מובן. חשתי כאילו אני כותב פאן־פיקשן לעצמי, ושעם כל האהבה לדמויות והרצון להמשיך את הסיפור שלהן, יהיה מרגש יותר לצאת למסע חדש לחלוטין.

אז את ספר ההמשך כנראה כבר לא אכתוב. קראתם את הספר הראשון ואתם רוצים לדעת מה קורה בהמשך דרכם של צ'ינגיס, טוראן וטטיאנה? אם תבחרו את החבילה הדיגיטלית בקמפיין ההדסטארט (תשורה מאוד underrated בשם "99 כדורים פורחים"), תקבלו תקציר מלא של העלילה ואת שני הפרקים הראשונים של "המלך צ'ינגיס השני"!

אחכה לך – השיר של ג'וני בוי!

מכירים את זה שמשהו מתגשם בדיוק, אבל בדיוק כמו שחלמתם?

זה מה שקרה לי בימים האחרונים עם "אחכה לָךְ" – השיר של ג'וני בוי!

ג'וני, גיבור הספר החדש שלי, הוא זמר של להיט אחד. אמנם יש לו שירים נוספים כמו "לעולם לא אשבור את ליבך" או הדואט הדביק "ביחד בשבילך", לו קראתי על שם מועדון הצרכנות של ההסתדרות… אבל כולם מכירים אותו רק בזכות "אחכה לך".

בזמן שכתבתי את הספר דמיינתי איך השיר "אחכה לך" (כביכול תרגום של "I’ll Be Waiting") אמור להישמע. היה לי ברור שזה שיר פופ אייטיזי עמוס סינתיסייזרים עם מילים אופטימיות ומטופשות. אז התחלתי לזמזם מנגינה, והתחלתי לכתוב לה מילים, והתחלתי ליצור לה פלייבק… אגב, זו לא הפעם הראשונה שאני עושה את זה בזמן כתיבת ספר – ברומן הראשון שלי, "המלך צ'ינגיס הראשון", להקת אייטיז דימיונית מופיעה באחד הפרקים עם להיטה הדימיוני "חם ברחובות", שיר שבסופו של דבר כתבתי במלואו ואף ביצעתי.

אפשר להתווכח על יכולות השירה שלי, אבל מה שבטוח, הקול הנמוך שלי לא מאוד צלול ופופי. לכן, אחרי שעיבדתי את השיר פניתי לחברי הקרוב רועי סלמן, שמעבר להיותו סופר מוכשר ("כמעט שם", "באמצע הרחוב") הוא גם זמר־יוצר עם כמה אלבומים מאחוריו. גם אם זה ממש, אבל ממש לא הסגנון הרגיל שלו, רועי מייד הסכים לשיר את השיר בתור "ג'וני בוי".

אבל זה לא נגמר בזה. בספר יש התייחסות לזמרות ליווי, וחשבתי שרצוי להקליט לפחות אחת כזאת. כאחת שהפליאה בשירתה בערבי קריוקי שהשתתפנו בהם יחד, הצעתי את התפקיד לחברתי עינב בכר, שגם היא הייתה אדיבה מספיק לזרום עם השטויות שלי. הקלטתי אותה לפני כמה ערבים עושה קולות שונים, ובסוף היא נשמעת לבדה כמו חצי להקת גוספל!

אז אחרי כל ההקדמה הזאת, הנה השיר: https://www.youtube.com/watch?v=Dj2vuGfBbKI