על הספר "המלך צ'ינגיס הראשון" מאת יונתן ילון
המבקרת אתי סרוסי, שדווקא אינה נוהגת לחסוך שבטה מספרים שהיא לא אוהבת, פרסמה ביקורת אוהדת על "המלך צ'ינגיס הראשון" באתר שלה, "סקירות ספרים".
כותבת אתי:
"נהניתי עד מאוד לקרוא את 'המלך צ'ינגיס הראשון', ספר קליל, אופטימי על סף האוטופיה… אפשר פשוט להתרווח בנחת, ליהנות מהכתיבה מלאת החן, ולסגור את הספר בסיומו עם צחקוק קטן בלב וחיוך על הפנים."
כמו כן, ההודעה לעיתונות על הספר התפרסמה במסגרת מדור הספרים החדשים של האתר "קורא בספרים".
בסוף השבוע התפרסמו בפייסבוק שתי ביקורות יפות ומשמחות על הספר מאת קוראות מתמידות ונחשבות בתחום ברשת החברתית.
הראשונה היא שולי מלכה:
והשנייה היא יעל ברהמס:
התפרסמה המלצה על "המלך צ'ינגיס הראשון" באתר מאקו, על ידי מאירה ברנע-גולדברג המתמידה, שמגדירה שם את הספר כ"מצחיק, מבריק ומקורי":
וכך זה נראה באתר:
זה לא קשור לספר במאת האחוזים, אבל היום עלה לוויקיפדיה ערך על אודותיי!
כמו כן, הפרק הראשון של הספר התפרסם באתר הנפלא "הספרייה הפנטסטית".
אמש נפגשתי ל"חזרה גנרלית" עם הקריין המיועד של גרסת האודיו של "המלך צ'ינגיס הראשון", לקראת ההקלטות שאמורות להתחיל בשבוע הבא באולפני אייקסט. אני עוד לא יכול לחשוף את זהותו, אבל בואו נאמר שזה מישהו שאני מכיר היטב, שאינו אני… נערכתי בשנה האחרונה לאפשרות שזה יהיה אני, בלמידה על התחום וכן באימונים ליליים על ילדיי הרכים, שבסך הכול רצו לשמוע סיפור. באייקסט שמעו הקלטה שלי וחשבו שאוכל לעשות עבודה טובה. גם לי זו נראתה חוויה מזמינה ומאתגרת. ולמרות הכול, התעקשתי על אותו קריין. למה? לא מתוך פחד או חוסר ביטחון, אלא כי אני מכיר את יכולותיו ומשוכנע שיעשה זאת יותר טוב ממני. אולי פיתחתי ציפיות מוגזמות, אבל אני מאמין שהקריינות שלו תהיה מהטובות שנשמעו בתחום ספרי האודיו בישראל. אני שמח שהוא הסכים להיענות לבקשתי, ומקווה שההקלטות אכן יעברו ללא תקלות.
הוא הגיע לפגישה איתי מוכן. עד חצות וחצי דנו בסוגיות שלעולם לא נדרשתי אליהן, וחשפו אצלי בורות מסוימת לגבי הדמויות שהמצאתי בעצמי. היינו צריכים לקבל החלטות בשאלות רבות ומגוונות, למשל:
וכן הלאה והלאה. צפו לעדכונים נוספים לגבי ספר האודיו, שבשאיפה יהיה מוכן עוד כמה שבועות!
לאור ההצלחה המסוימת, נקבעו שני אירועי החתמה חדשים שלי עם "המלך צ'ינגיס הראשון":
– ביום שישי הזה (12 באוגוסט) בין השעות 10:00 ל-12:00 בסניף סטימצקי בקניון "רננים" ברעננה. המפגש הזה מרגש אותי כי מדובר בסניף הביתי שלי.
– ביום שישי הבא (19 באוגוסט) בין 10:00 ל-12:00 בסטימצקי משמר השרון (צומת העוגן).
ייתכן שייקבעו מפגשים נוספים, בשאיפה לא רק באזור השרון… אעדכן!
אתמול (שישי) בבוקר היה לי אירוע החתמה שני בסניף סטימצקי בקניון "שבעת הכוכבים" בהרצליה. ההזמנה הרשמית לאירוע היתה נאה בעיניי אף שהפכה אותי לסופרת:
בניגוד לאירוע הראשון ברמת אביב, לזה הוזמנתי על ידי מנהל הסניף, שהוא חבר פייסבוק שלי. הפעם מכרתי 10 עותקים בשעתיים, לעומת 13 בפעם הקודמת, אבל הבנתי שזה נחשב לא רע בכלל.
זה לא קל למכור ספרים. לחזור שוב ושוב על הפיץ' המכירתי, להידחות לעיתים על ידי באי הסניף – כל האינטראקציה הפרונטלית הזאת מעייפת למדי. מה שעומד לזכותי הוא הדרייב שיש לי למכור את הספר, שאני מקווה שלא ייעלם בקרוב. יש גם הרבה לקוחות מפרגנים וביקורים משמחים של חברים מהאזור.
ומה לגבי פרופיל הקונים? משני האירועים ומסבבים נוספים בסניפים, אני יכול לנסות לשרטט פרופיל מסוים, אם כי זה יהיה נורא לא פוליטיקלי-קורקט. סלחו לי על ההכללות הנוראיות והלא מדעיות בעליל. ילדים ובני נוער קונים/משכנעים את הוריהם לקנות להם כמה סדרות ספרים ספציפיות, והם מראש פחות רלוונטיים במקרה של הספר שלי. בני העשרים הם לרוב סטודנטים עניים, וכשהם כבר קונים ספר הם מאוד ממוקדים מראש ולא "לוקחים סיכונים". בני השלושים והארבעים הם הורים ממהרים וטרוטי עיניים, שבחלק גדול מהמקרים באים לחנות רק כדי לקנות ספרים וחוברות עבודה לילדיהם. גברים מבוגרים לרוב "הולכים על בטוח" ולא מפרגנים לעצמם – הם יכולים להתעניין בספר ולשוחח איתך עשר דקות על הא ודא, ובסוף הם לא יקנו אותו. מה זה משאיר לנו? את הנשים בנות החמישים ומעלה. לאלה יש יותר פנאי, תקציב ופתיחות מחשבתית בענייני ספרים. הן מחפשות דברים חדשים ומעניינים, ו"הימור" של 64 שקלים על ספר וסופר לא מוכר יחסית זה לא משהו שמפחיד אותן. והן ממש לא קונות ספרים רק לעצמן, אלא גם לכל האוכלוסיות שציינתי קודם…
בשבוע האחרון גם קיימתי כמה "סיבובי דאווין" קצרים ומאולתרים בסניפים. מה הם כוללים? פנייה למוכרים בסניף, הצגה עצמית, "הדרכה" בת דקה על הספר וכיצד למכור אותו, והענקת "עותק קריאה". הסבבים האלה מאוד חשובים, כי בחלק מהחנויות שיש בהן את הספר (המצב השתפר ויש אותו כמעט בכולן) המוכרים אפילו לא מודעים לקיומו. כמו כן, ברוב המקרים הוא נמצא במדף צדדי ולא בשולחן התצוגה של הספרים החדשים, שנחמס על ידי הוצאות גדולות כמו "ידיעות ספרים", "מודן" ו"זמורה-ביתן" שהן בעלות שליטה ברשתות, בלי קשר ישיר לטיבם של הספרים ואפילו לפוטנציאל המכירתי שלהם. זה מאוד מתסכל וכמובן פוגע דרמטית במכירות ספרי, והסבבים האלה עוזרים במשהו לאזן את ה"אפלייה" המובנית בשוק. המוכרים כמעט תמיד נחמדים וקשובים, וזה מעודד. מכיוון שאני עובד במשרה מלאה, הסבבים הללו מתרחשים בעיקר לפני ואחרי העבודה, ולפיכך הם מוגבלים לסניפים שקרובים לעבודתי (בעמק חפר) או לביתי (ברעננה). הייתי בשבוע האחרון בסניפים הבאים:
מחר, אם לא יהיו הפתעות, אצא עם המו"ל שלי, רני גרף, לסבב חנויות שני – והפעם בצפון הארץ!
יותם שווימר, עורך הספר, הוא אושייה רבת פעלים בסצנה הספרותית בארץ. בין תאריו הנוכחיים, הוא הכתב ומבקר הספרות הראשי של ynet, מייסד-שותף של אתר "הפנקס" לתרבות וספרות לילדים, ועורך ראשי בהוצאת טל-מאי המוציאה ספרי ילדים ונוער.
בתהליך העריכה הספרותית (היעיל והנעים להפתיע, יש לציין) של "המלך צ'ינגיס הראשון" היו לו מספר הערות שחזרו על עצמן במקומות שונים בכתב היד. סיכמתי אותן לנוחיותכם:
אין צורך לתאר בפרוטרוט תהליכים "ביורוקרטיים", אלא רק את המינימום שחשוב לעלילה. משום מה, סברתי שלשם האמינות ראוי לציין את כל הדברים שקורים לגיבור בדרכו. לדוגמה, אם הוא רוצה להיכנס לארמון, עליו להגיע לשער, לעבור חיפוש, לחכות שהשומר יקרא למפקד המשמר, לעבור תחקור, למסור את הטלפון הנייד שלו, לחכות שיוצמד אליו שומר מלווה… אתם מבינים את הרעיון. כששורות ופיסקאות כאלה החלו להימחק, גיליתי שהן לא חסרות לי ולא באמת היו נחוצות
באופן דומה, ניתן לוותר על תיאורי פעולה כשהם אינם הכרחיים – ניגש לעבר הדלת, פתח אותה, יצא החוצה, סגר אותה, ירד במדרגות…
מומלץ לאחד כמה משפטים פחות נחוצים למשפט אחד רציף. גם כאן – מה שיכול לעבור במשפט אחד, אין סיבה שיתואר בשלושה
חשוב להפוך משפטים סבילים לפעילים. הוא עשה, ולא הדבר נעשה על ידיו. ידעתי שכך עדיף לכתוב, ועדיין נמצאו לא מעט משפטים סבילים ללא הצדקה בכתב היד
עדיף לוותר על תיאורים "ג'יין אוסטנים", כמו "נפלו זו על צווארה של זו" או "ראשו היה סחרחר עליו", שלא מתאימים לאופיו של הספר
עדיף לוותר על דימויים חבוטים ותיאורים קלישאתיים. דוגמאות לכמה כאלה שנמחקו בשלב העריכה: "במהלך הדקות הבאות, שנראו לו כמו נצח", "חיוורות כסיד", "הסתכלה עליו כאילו נפל מהירח"
רצוי למעט בשימוש בביטויים מיושנים, כמו "החל ב…" ו"כלה ב…"
יש לקמץ בביטויים "דיבוריים" שאינם מעלים או מורידים במהלך משפטים ובעיקר בתחילתם, כמו "תראה,", "אוקיי,", "נו," או "אה,"
"Show, don't tell" – עוד עיקרון שהיה מוכר לי היטב, ויחד עם זאת לא יישמתי אותו כהלכה במקומות רבים בכתב היד. העיקרון הוא להסביר כמה שפחות את הדברים כפשוטם, כשאפשר לדוגמה לבטא את אופיין של דמויות במחוות פיזיות. לגבי מצבי רוח, לא כדאי לציין את מצב הרוח כעובדה ("היא התקשתה לעכל את משמעות הדברים") אלא להעביר את התחושה
אני חסיד גדול של ניסוח דיאלוגים באופן "דיבורי" (עניין שהיה מקור לכמה ויכוחים), אך גם כאן לא צריך להגזים. לדוגמה, "מה שאתה מספר פה חמור מאוד" מוצלח יותר מ"חמור מאוד, מה שאתה מספר פה", וגם לא פחות אמין
אלה, כמובן, הערות העריכה שהיו רלוונטיות במיוחד עבורי. לכל אחד יש את הבעיות והיתרונות הספציפיים בסגנון הכתיבה שלו. למי שמעוניין בכתיבת סיפורת, אני ממליץ לקרוא מדריכים בנושא, שאת חלקם אסקור כאן בהמשך.
בכתבה בגיליון החדש של מגזין "בלייזר" מופיעה התייחסות לתהליך כתיבת הטקסט שמופיע על גב הספר "המלך צ'ינגיס הראשון":
וגם מופיעה כריכת הספר בכל הדרה:
את הכתבה המלאה ניתן לקרוא כאן.
כבר קרוב לארבע שנים, מאז שהדרך שלי לעבודה התארכה משמעותית, אני מכור לספרי אודיו. חוויית ההאזנה לספר שונה מקריאה, אך בעיניי לא פחות (או יותר) טובה ממנה. צריך קצת זמן להתרגל, ומהספר השני או השלישי זה מרגיש כאילו קראתם כך תמיד.
מאוד פשוט להשיג ספרי אודיו – באנגלית דרך שירותים מסחריים כמו Audible או חינמיים כמו LibriVox שמוקדש לקלאסיקות, ובעברית בעיקר דרך שירות iCast שזמין באינטרנט, בסלולר וברוב הספריות הציבוריות.
"קראתי" בשנים האחרונות כמאה ספרי אודיו והעברתי מאות רבות של שעות בפקקי התנועה, שחדלו להיות מטרד עבורי. מסיבה זו, היה לי ברור משלב מוקדם שאני רוצה ש"המלך צ'ינגיס הראשון" יופק בגרסת אודיו. לא ידעתי אם אקריא אותו בעצמי או שלא, אך מתוך סקרנות חקרתי את התחום, וסיכמתי את ההמלצות שנחשפתי אליהן בסרטוני הדרכה שונים:
מקורות:
http://www.youtube.com/user/AudibleACX/videos
http://www.youtube.com/user/1greatvoice/videos
http://www.youtube.com/user/PatrickFraley/videos
http://www.youtube.com/user/OpenBookAudio/videos