דונה טארט – החוחית
במשפט אחד:
תיאו דקר, נער ניו-יורקי שאיבד את אמו בפיגוע במוזיאון, קושר את גורלו בזה של ציור רב ערך.
ביקורת:
נקרא קצת כמו ספר של דיקנס מהמאה ה-21, ובעיניי לא פחות טוב מדיקנס! הספר ארוך מאוד, אך לא ארוך מספיק… אני מאוד ממליץ לתת לו הזדמנות. דרך אגב, אם היו מחלקים פרסי אוסקר לספרים, בוריס ודאי היה מקבל את הפרס לדמות המשנה הטובה ביותר.
ציונתן:
(אסור להחמיץ)
שתפו את הביקורת עם חבריכם!
הציון שלכם:
(אין הצבעות)
Loading...
קטגוריות: משפחה ויחסים | ניתן להתעדכן בתגובות חדשות לפוסט באמצעות פיד RSS 2.0.
ניתן להוסיף תגובה, או לשלוח טראקבק ישירות מאתרך.